מי יאמין כעת לטענת משטר האייתוללות בנוגע לכוונות הגרעין?

גל המחאה העממית השוטף את איראן מדי פעם בחודשים האחרונים, אשר בכל פעם מדוכא באכזריות על ידי כוחות המשטר – שב והתפרץ אמש סביב הטיוח השערורייתי של הפלת המטוס האוקראיני, שנמשך כמעט שלושה ימים תמימים.

טועה מי שחושב שרק הצער והכאב על מותם של אזרחים איראנים חפים מפשע בהתרסקות המטוס, הוא זה שהוציא את הצעירים אל הרחובות בקריאות "מוות לדיקטטור (חמינאי)" ו"בוז למשמרות המהפכה". שוגה גם מי שחושב שרק הכעס על העובדה שהמשטר הסתיר במשך זמן רב כל כך את דבר הפלת המטוס, שיקר והתעקש לטעון כי מדובר ב"כשל טכני" של מטוס הנוסעים, הוא שגרם לצעירים לצאת ולהפגין.

מפגיני טהרן אמש, גם אם לא במספרים עצומים, קרעו את תמונותיו של קאסם סולימאני, גיבור נערץ, מן הסיבות שנזכרו לעיל אבל גם מפני שהגנרל שחוסל היה האיש שהמיט אסונות על איראן בעצם העובדה שעסק באימון, חימוש והפעלה של מיליציות צבאיות מחוץ לגבולותיה של המדינה, אשר כל קשר בינן לבין הגנה על ביטחונה הלאומי של איראן, מקרי בהחלט.

המפגינים דרשו (ולא בפעם הראשונה) את התפטרותו של המנהיג העליון, חמינאי, לא רק בגלל הפלת המטוס, אלא מפני שמדובר במשטר מושחת, הצובר הון ורכוש לעצמו, בשעה שההמונים נאנקים תחת הסנקציות המכבידות של ארה"ב.
יש חוט מקשר בין ההפגנות בטהרן לבין ההפגנות שהתחדשו בסוף השבוע בעיראק נגד פעילות המיליציות הפרו־איראניות בשטחה. לא כל העיראקים רוצים ביציאתם של הכוחות האמריקניים, ורבים שם סבורים שלאיראנים יש אחריות גדולה יותר להפרת ריבונותה של ארצם.

מפקד חיל האוויר במשמרות המהפכה, הגנרל אמיר עלי חאג'יזאדה, מיהר אמש לשכב על הגדר עבור המנהיג העליון בכך שנטל על עצמו את האחריות מלאה והבלעדית לטעות שעשה אחד מחייליו בהפלת המטוס. אבל עצם הודאתו של הגנרל, שלא התמהמה ודיווח מיידית על ירי הטיל, אומרת למעשה בדיוק את ההפך: קשה להעלות על הדעת שחמינאי, המשמש גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים באיראן, הוחזק במשך יותר מיומיים בערפל באשר למה שקרה. 

ההיגיון הסביר יותר מצביע על כך שחמינאי דווקא קיבל דיווח על יירוט המטוס וייתכן שאף הורה על מהלכי ההסתרה, שהתבררו כמטופשים ובלתי יעילים לנוכח אמצעי הגילוי והמעקב שיש בידי המערב – גם בלי להמתין לקופסה השחורה, שהאיראנים סירבו בתחילה למסור.

ובכלל, באחרונה מתקבל הרושם שהמשטר האיראני בהנהגת חמינאי מתקשה לייצר מדיניות של תגובה עקבית ויעילה במאבק שהוא מנהל מול ארה"ב. אחת העדויות הברורות ביותר לכך היא אימוץ שיטתי של תרבות השקר, שנחשפת פעם אחר פעם. זה החל בניסיון להתנער מאחריות לפגיעה במכליות הנפט במפרץ הפרסי ובירי על הבסיס האמריקני בכירכוכ, שהוביל לחיסול סולימאני; נמשך בהפצת הגרסה הכוזבת על הריגה כביכול של 80 חיילים אמריקנים בפעולת התגובה על החיסול; והסתיים בניסיון ההסתרה של יירוט המטוס האוקראיני.

משטר האייתוללות בטהרן מאבד אמינות בעיני העם האיראני – ולא פחות מכך כלפי חוץ. אחרי השקרים, הטיוח וניסיונות ההסתרה האחרונים, מי עכשיו יאמין להם, שאינם רצים לפצצה?