העליון החמיץ הזדמנות להכריע: האם שימוש במצלמות לאכיפת עבירות תנועה פוגע בפרטיות

רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון בשאלה, האם מותר לעשות שימוש במצלמות לטובת אכיפת עבירות תנועה נדחתה (16.4.2020) או שיש בכך פגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות, ולכן השימוש פסול. השופט ג’ורג’ קרא נימק את הדחייה בכך שלא מצא עילה להכריע בנושא ב”גלגול שלישי”, אחרי שבית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק-דין שנתן בית המשפט לעניינים מקומיים בנושא.

המדובר בהליך שבין המבקש, דוד מזרחי, לעיריית תל-אביב-יפו, במסגרתו הטילה העירייה דו”ח תנועה על המבקש, לאחר שנצפה חונה חניה כפולה תוך חסימת נתיב נסיעה, במצלמות ווידאו שהציבה העירייה לצורך אכיפת עבירות חניה. בית המשפט לעניינים מקומיים פסל את הראיות, קטעי הצילום של המצלמות, לאחר שהגיע למסקנה כי נפגעת בהפעלתן הזכות לפרטיות של עוברי אורח ופגיעה כזו ניתן לעשות רק כאשר יש הסמכה מפורשת וקונקרטית בחוק, דבר שלא היה במקרה זה.

העירייה ערערה על הקביעה האמורה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר קיבל את הערעור, ביטל את הכרעת הדין, הרשיע את המבקש בעבירה והטיל עליו את הקנס המקורי בסך 250 שקלים-חדשים. אגב כך קבע המחוזי כי לא הייתה כל פגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות בפעולת העירייה. זאת מאחר והיה מדובר בתשע מצלמות וידאו נייחות וסטטיות שהציבה העירייה בצירי תנועה בעייתיים לצורך אכיפה יעילה של הסדרי החניה בהם; הצילומים מצולמים מרחוק וברזולוציה נמוכה כך שלא ניתן להבחין בפני אנשים ובזהותם והמצלמות מתעדות רק עבירות חניה וממוקמות לעבר תמרורים והחניות שלידם; התיעוד איננו מקושר למאגרי מידע למעט בסיס נתוני הרכב; סרטי הווידאו אינם נשמרים במאגר אלא לפרק זמן הדרוש לאכיפה ובקרה.

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי פקחי החניה צופים בחדר הבקרה בזמן אמת בשידור ממצלמות הווידאו בימים ובשעות מסוימים בלבד ורק אז מתבצעת האכיפה באמצעות המצלמות. כן נמצא כי העירייה הודיעה לציבור טרם הפעלת המצלמות באתר האינטרנט שלה, ובנוסף לכך יש אף שילוט במקומות בהם הוצבו המצלמות המלמד על “אזור אכיפת חניה מוגברת באמצעים אלקטרוניים”. בסיכומו של דבר קבע המחוזי כי אין פגיעה בפרטיות האזרחים, וגם אם יש פגיעה בפרטיות, היא מידתית ולתכלית ראויה.

על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביקש המבקש רשות ערעור, תוך שהוא טוען כי יש להעדיף את קביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בעניין.

השופט קרא ציין בהחלטתו כי המבקש הודה, למעשה, בעבירה ומכאן שאין כל עניין לדון בשאלת ביטול הראיה שהושגה בעזרת סרט הצילום. לדעתו לא הייתה מניעה לתקוף בתקיפה עקיפה את חוזר משרד הפנים שהורה על ביצוע אכיפת עבירות תנועה באמצעות מצלמות, כפי שביקש לעשות המבקש, אך לא מצא לנכון לבחון את הנושא במקרה הקונקרטי.

קוטביות ההחלטות של שתי הערכאות מטה וחשיבות השאלה, האם ראוי שעירייה תעשה שימוש במצלמות לטובת אכיפת עבירות תנועה או שהדבר לא ראוי מאחר ויש בכך פגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות, עוררה ציפיות להחלטה עקרונית ומקיפה של בית המשפט העליון בנושא. מהבחינה הזו, החלטתו של השופט קרא היא החמצה.