בית משפט לערעורים בארה"ב התיר שימוש במידע פומבי ברשת לינקדאין

האם מותר לחברה להפעיל כלים אוטומטיים לאיסוף מידע על משתמשים ברשת החברתית לינקדאין, ביחס לפעילות המרמזת על כוונתם להחליף מקום עבודה? בית המשפט הפדרלי לערעורים בחוף המערבי בארה"ב נמנע מלהכריע בסוגיה, אך אישר צו מניעה זמני שניתן על-ידי הערכאה שמתחתיו, לפיו נאסר על לינקדאין לחסום את פעילות החברה.

הבסיס לקביעת בית המשפט היה, אומנם, כי דחיית הצו יגרום לסגירת החברה ומכאן לנזק בלתי הפיך המצדיק את צו המניעה. יחד עם זאת, ניתן לראות בכך, אולי, כיוון לפסיקה שתהא בעניין בהמשך.

במוקד ההכרעה עמדו תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות של לינקדאין. מדיניות הפרטיות קובעת, כי המידע המצוי ברשת החברתית מוגבל לשימוש על-ידי המשתמש, וזאת על-ידי ובהתאם להגדרות הפרטיות שבחשבונו האישי. כך למשל, ככל והמידע לא חסוי ומוגדר כפומבי למעשה, ניתן ללמוד מכך על הסכמתו מכללא של המשתמש לשימוש במידע האישי שלו המצוי בלינקדאין, שכן ככל והיה חפץ אחרת, היה מגביל שימוש זה באופן כלשהו. יחד עם זאת תנאי השימוש של הרשת אוסרים על הפעלת כלים אוטומטיים לאיסוף מידע, כלים שהפעילה החברה העותרת.

לינקאין טענה כי פעילות החברה מנוגדת לתנאי השימוש שלה ומכאן חסמה את פעילותה ברשת. החברה, מנגד, טענה כי לאור האמור מדינות הפרטיות, לפיה המידע הפומבי ברשת פתוח לשימוש משתמשי הרשת, אין מניעה לכך שהחברה תפעל כפי שפעלה.

בפסיקתו התמקד בית המשפט לערעורים בעובדה, כי המידע הרלבנטי הוא כזה, שמשתמשי הרשת החברתית בחרו לשתף. מכאן לא יכולה להיות להם צפייה סבירה לפרטיות ביחס למידע זה. עוד נקבע כי אין לרשת החברתית זכות קניינית במידע, באשר הוא שייך למשתמשים השונים. לסיכום הצביע בית המשפט על טענת החברה העותרת, לפיה האיסור על גישה בלתי מורשית למחשבים לפי החוק הפדרלי בעניין, אשר שימש אף הוא בסיס לטענות לינקדאין, לא חל על גישה למידע שזמין בצורה פומבית וגלויה, אלא רק על חדירה ופריצה לחומר מחשב שהגישה אליו מוגבלת. מכאן שזכות החברה ראויה לדיון מעמיק ויש ליתן, עד לסיומו של דיון זה, את צו המניעה.